גז"ד של מורשע בביצוע עבירות בטחוניות שונות יישאר על כנו

השופט אל"ם יעקב לירז :

המערער הורשע בכתב אישום מתוקן, על פי הודאתו ב-7 עבירות: יידוי אבנים לעבר רכב של כוחות הביטחון, חברות בהתאחדות בלתי מותרת, זריקת חפץ נפיץ ומבעיר, ייצור כלי ירייה, ירי לעבר אדם, ניסיון לגרימת מוות בכוונה וקשירת קשר לגרימת מוות בכוונה.

בגין כל העבירות האלה גזר בימ"ש קמא על המערער 12 שנות מאסר בפועל וכן 3 שנות מאסר על תנאי למשך 5 שנים.

הערעור נסוב על חומרת העונש. לטענת הסנגור המלומד, עבירות יידוי  האבנים לעבר כוחות הביטחון בוצעו בשנת 2002, זריקת החפץ הנפיץ בשנת 2005, יצור כלי ירייה בוצע בשנת 2002, וירי לעבר אדם בוצע  בשנת 2003. בשל הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות האלה, ראוי המערער להקלה בעונש. עוד ציין הסנגור כי שותפו של המערער, אדם חנני , נדון ל-8 שנות מאסר.

בימ"ש קמא ראה להבחין בין הנאשם לבין אדם חנני משום שהמערער הורשע בשורה של עבירות חמורות נוספות מעבר לעבירות שבהן הורשע חנני.

אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירות שבהן הורשע המערער. אף אם נבחר להקל מהעבירות יחסית של יידוי אבנים וחברות בהתאחדות בלתי מותרת, נמצא כי המערער הורשע בעבירת זריקה חפץ נפיץ, לאחר שהוא ושאר חברי חולייתו יצרו כ-10 מטעני צינור והשליכו אותם לעבר כוחות הביטחון בעת שנכנסו לכפרם. בגין ייצור כלי ירייה וירי לעבר אדם הורשע באשר המערער לאחר שייצר 3 רובים מאולתרים ובעזרתם פתח בירי לעבר היישוב איתמר ולעבר ג'יפ צבאי אשר חלף בכביש העוקף את כפרו. והחמורות מכל, העבירות של ניסיון לגרימת מוות בכוונה, בהן הורשע המערער, כאשר 3 שבועות לפני מעצרו הודיע אחד בשם עומר למערער ולאחד בשם אדם, כי הוא הולך להביא מטען חבלה כדי לבצע באמצעותו פיגוע וסיכם עימם להיפגש עימו בכביש הראשי. ואכן עומר יצא לקבל מטען חבלה, ולאחר שקיבל, הוא התקשר למערער ול אדם כדי שיפגשו עימו וכאשר נפגשו, הם העמיסו את המטען על כלי רכב ונסעו עימו לכפר מגוריהם, שם הסתירו את המטען בתוך מערה. למחרת היום יצאו עומר ו אדם, פנו לכביש המוביל ליישוב אלון מורה, שם הניחו את מטען כחצי מטר מהכביש. כעבור מספר דקות הגיע למקום רכב ישראלי, עומר ניסה להפעיל את המטען אך הוא לא התפוצץ. העבירה האחרונה שבה הורשע המערער הייתה, כי בחודש מאי 2006, ימים מספר לפני מעצרו, פגש את המערער אחד בשם נביל אשר שאל אותו אם הוא מעוניין לבצע פיגוע התאבדות, והמערער השיב בחיוב. כעבור מספר ימים הם נפגשו בדירה של נביל שם ניסה נביל לשכנע אותו לחזור בו מביצוע הפיגוע אך המערער התעקש ועמד על רצונו לבצע את הפיגוע. המערער הציע גם לבצע את הפיגוע בגשר גהה משום ששם ישנה נוכחות רבה של חיילים. בהמשך עדכן נביל כי הפיגוע יהיה משותף לשני ארגונים "גדודי חללי אל אקצה" ו"סרייה אל קודס". עוד סיפר נביל, כי כאשר חגורת הנפץ תהיה מוכנה, יגיעו בחורים משכם לאסוף את המערער לשם הוצאת הפיגוע לפועל. מאוחר יותר אמר נביל למערער לשכוח אודות הפיגוע בשל קושי של הוצאתו.

התנהגות המערער לאורך תקופה ארוכה מלמדת, כי הוא בחר בדרך הטרור ומאינטנסיביות אמנם לראשונה נעברו עבירות כאשר הוא היה קטין, אך הוא המשיך בהתנהגותו גם כשהפך לבוגר, וככל שהתבגר, כך הקצין ובסופו של דבר חבר לניסיון להניח מטען חבלה ואף הציע את עצמו לבצוע פיגוע התאבדות. אין בתיאור העבירות שבהן הורשע המערער שום נסיבה מקלה והעונש שהוטל על חברו, אין בו כדי ללמד על העונש הראוי למערער משום שהלה לא היה מעורב לא בניסיון הנחת מטען החבלה וכמובן שלא לפיגוע התאבדות אשר תכנן המערער.

על כן, ובנסיבות אלה לא ראינו כל סיבה להתערב בגזר הדין שניתן ע"י בימ"ש קמא ואני ממליץ לחברי לדחות את הערעור.

השופט י' מינא :

מסכים אני לחוות דעתו המלומדה של חברי השופט לירז. נראה לי, כי לאור חומרת העבירות בהן הורשע המערער, נטה לו בימ"ש קמא חסד כאשר גזר עליו עונש מקל ולא מיצה עמו את הדין. מצטרף אני, אפוא, למסקנה של חברי, כי יש לדחות את הערעור.

השופט  א' הברמן :

אני מסכים.

הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט י' לירז.

ניתן והודע היום, 11 בספטמבר 2008, י"א באלול התשס"ח, בנוכחות המערער, ב"כ והתוב"ץ.

              (-)                                                  (-)                                                  (-)

___________________              __________________            ___________________

שופט                                            אב"ד                                                         שופט

רמ"שית: לש